열왕기하 18:46의 주석

בִּשְׁנַת שָׁלשׁ. לְמִרְדּוֹ שֶל הוֹשֵׁעַ.

בשנת שלש. רצה לומר: אחר שעבר שלש להושע, בתחילת ד׳ למלכו מעצמו, כי הושע מלך מעצמו בי״ג לאחז, וימי מלכות אחז היו ט״ז שנה, וכלו אם כן בד׳ להושע, ואז מלך חזקיה:

ויהי בשנת שלש להושע בן אלה. שנת שלש למרדו כמו שפי':

פרשת שש עשרה תספר מלכות חזקיהו מלך יהודה, ושעלה סנחריב על כל ערי יהודה ואחר כך רצה לעלות על ירושלם, והדברים אשר שלח ביד עבדיו לאמר לחרף את חזקיהו ולהמס את לבב העם, ומה שקרה לסנחריב על זה מהעונש. ותספר עם זה החולי שחלה חזקיהו ומה שנבא ישעיהו עליו, ונס צל המעלות ושאר הדברים שקרו בימיו. תחלת הפרשה ויהי בשנת שלש להושע וגומר, עד בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה במה שספר הכתוב שחלה חזקיהו ושבא אליו ישעיהו לאמר צו לביתך כי מת אתה וגומר, ולא מצינו שהקדוש ברוך הוא יצוה לצדיקים שיצוו אל ביתם כי הם מעצמם עושים זה, והנה אברהם בהיותו זקן בא בימים צוה על נישואי יצחק, ויעקב קרא לבנו ליוסף וצוהו על קבורתו, ודוד צוה לשלמה בנו והשם יתברך לא צוה את אחד מהם שיעשה צואתו, כל שכן שלא מצאנו שחזקיהו עשאה, ואם כן האבות שלא בא אליהם דבר השם על זה עשו צוואתם וחזקיהו שצוהו השם שיעשה לא עשה אותה אבל התפלל לשם יתברך זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת וגו', והטענה הזאת אין כחה להצילו מהמות הטבעי', וכמה מהצדיקים עבדו את ה' ומתו כשהגיעה שעת פקודתם, וכמו שמצינו במשה רבינו עליו השלום:

השאלה השנית בדברי ישעיהו, אם במה שאמר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, וזה כי למה הגביל ימי חייו ולמה היו בזה המספר חמש עשרה שנה לא פחות ולא יותר? והיה די במה שיעדו שירפא השם לו ושביום השלישי יעלה בית ה', כל שכן שעם הט"ו שנה הנה לא הגיעו ימיו כי אם לחמשים וארבע שנה כמו שאוכיח אחרי זה, ונשאר אם כן קרוב לכרת, ואם באמרו גם כן קחו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וידוע שחזקיהו לא היה חליו השחין בלבד שהוא חולי נקל ובלתי מסוכן, ולא נאמר עליו חלה חזקיהו למות, אבל היה השחין מקרה החולי ומה היה הצורך לרפאת המקרה בהשאר החולי והסבה במקומה? וזה בין שיהיה דבלת תאנים תרופה נסיית כדעת חז"ל (מכילתא פר' בשלח דף י"ח ע"ג) או טבעיית כדעת הרלב"ג:

השאלה השלישית בדברי חזקיהו מה אות כי ירפא ה' לי, כי הנה ישעיהו היה נביא מוחזק ליי' ולא היה ראוי שישאלהו אות כי נאמן האיש לנביא, כל שכן בהיות המועד קרוב ליום השלישי. ויקשה עוד שהנביא יעדו בשלשה דרכים, האחד הנני רופא לך, רוצה לומר שלא ימות ויקבל רפואה, השני ביום השלישי תעלה בית ה', רוצה לומר שלא יתארך חליו, השלישי והוספתי על ימיך ט"ו שנה, וכאשר שאל חזקיהו האות לא רשם כי אם שני הדברים הראשונים, מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה', ומתוספת החמש עשרה שנה שהיה דבר יותר מופלא שיודיע השם לבן אדם מדת ימיו מה היא לא שאל עליה אות, והיה יותר ראוי לשאלו עליו, להיותו יעוד לימים רבים לא על היעוד שהיה לשלשה ימים:

השאלה הרביעית במהות הנס, שאם היה חזרת השמש לאחור עשר מעלות כפי מה שנראה מפשוטי הכתובים, יקשה מאד איך הסכים השם יתברך לעשות נס בגרם הגלגל לדבר בלתי הכרחי כזה, רוצה לומר שיאמין חזקיהו שירפאהו השם ביום השלישי? והוא לא שאל אות עליון כזה כי אם אות מה, והנה לנבואת משה במצרים הספיקו הפכת המטה לנחש והמים לדם, וכדי שיאמין חזקיהו ברפואתו נצטרך לשנות סדרי בראשית, והנה נס יהושע היה לסבות הכרחיות מה שלא היה בכאן כמו שאבאר אחר זה:

השאלה החמשית כי אם היה הנס הזה בתנועת הגלגל כמו שיור' פשט הכתובי', הנה לא יהיה צורך מה שנאמר ביהושע ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, אחרי שהיה זה הנס שנעשה לחזקיהו גדול ונפלא כנס אשר נעשה ליהושע, ואם אותו נס היה בתפלת יהושע בלבד גם כן היה הנס הזה בתפלת ישעיהו:

השאלה הששית במה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות, וזה כי הוא יאמר כי נטיית הצל תהיה מצד תנועת השמש, ולפי תנועת השמש מעט מעט יטה הצל לנכחו, ובהיות הענין כן איך חשב חזקיהו שהיה נקל חזרת השמש בתנועתו לאחור, בהיותו המופלא שבנסים כיון שנשתנה בו סדר הגרמים השמימיים? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלו והספקות האלה כלם:

ויהי בשנת שלש וגומר. אחרי שנשלם ספור מלכי ישראל וגלות עמו, חזר הספור למלכי יהודה בעניניהם אשר נשארו בארצם, וזכר שחזקיהו בן אחז מלך בשנת שלש להושע, והיה המספר הזה למרדו כמו שפירשתי למעלה, (ג) ושחזקיהו עשה הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו, ובזה העיד על מדרגת שלמותו, שכל שאר המלכים לא הגיע אחד מהם אל מעלת דוד בחסידות ויראת שמים כי אם חזקיהו שהיה ישר וחסיד בכל דבר חסידות כדוד ונוסף עליו, שדוד חטא בדבר אוריה וחזקיהו לא חטא באשת איש ולא בשפיכות דמים, (ד) ולכן זכר שהסיר את הבמות שהיו מעלים עליהם ביהודה וירושלם לשם ה', כי עם היות שהמלכים אשר קדמו אליו אסא ויהושפט ויהואש עשו גם כן הישר בעיני ה'. היה נאמר בם עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, עד אשר בא חזקיהו והסירם כדי שלא יעלו עולה וזבח כי אם על מזבח ה'. וכן שבר את המצבות וכרת את האשרה שהיו בימי אחז אביו, וגם כן כתת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר (במדבר כ"א), לפי שישראל היו מקטרים לו בחשבם שהיה בו אלהות מפני שעשאו משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ומשה ע"ה הניחו לזכרון הנס כמו שהניח צנצנת המן, וידמה שבימי אסא ויהושפט לא טעו ישראל אחריו, אבל היה עומד לזכרון כפי מה שהונח ולכן לא ביערוהו בזמן אותם המלכים יראי ה' וחושבי שמו, אך בימי אחז שנמשכו העם לעבוד ולקטר לפניו ראה חזקיהו לבערו ולכן כתת אותו, ואחז"ל (ע"ז מ"ד ע"א) שהיה שוחק וזורה לרוח להיותו אסור בהנאה, וקרא אותו נחשתן, רצה לומר שלא היה בו כח ולא אלהות אחר כי אם היותו נחשת בטבעו. ורבותינו ז"ל (חולין ו' ע"ב) אמרו אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו? אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, ובמסכת ברכות (פ"א י' ע"ב) אמרו, תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו, שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחשת והודו לו, גירר עצמות של אביו על המטה של חבלים והודו לו, ועל שלשה לא הודו לו, סתם מוצא מי גיחון ולא הודו לו, קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן ולא הודו לו וכו':

ועשרים וכו׳. ומקוטעות היו:

ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הנה בזה הוסיף על דוד כי הוא לא חטא אך עשה תמיד הישר בעיני ה' ודוד חטא על דבר אוריה:

ככל אשר עשה דוד אביו. תולה השבח במשובח וגם שהוא היה הראשון למלכי יהודה ומלך על יהודה טרם שימלוך על כל ישראל. אמנם נראה דלעשות הישר בעיני ה' דהיינו תלמוד תורה וקיום מצות דיבר הכתוב דעשה חזקיהו הע"ה ככל אשר עשה דוד הע"ה. אך דוד הע"ה הגדיל לעשות דלא ישן שיתין נשמי והגדיל לעשות בשירי זמרה וכיוצא בענותנותו הגדולה ולכן גדלה יתר מאד מעלת דוד המלך ע"ה:

וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן. לְשׁוֹן בִּזָּיוֹן, כְּלוֹמַר מַה צֹּרֶךְ בָּזֶה, אֵינוֹ אֶלָּא נְחַשׁ נְחשֶׁת.

וכתת נחש הנחשת פי' התוספות בחולין (ז' ע''א) שאסא ויהושפט לא בערום שטעו שמפני שנעשה על פי הדבור אסור לבערו, נראה פי' כי יש פלוגתא בחולין דף מ''א אם אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה זוטא ובע''ז דף נ''ד אמר עולא אר''י אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה, ולמד לה ממה שגנז חזקיה הכלי שרת ששמש בהם אחז לעבודה זרה, שמזה מוכח שאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ושם דף נ''ג ע''ב, עמ''ש רב ישראל שזקף לבנה וכו' מכדי כתיב ואשריהם תשרפון באש והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הק' הר''ן בשם הרמב''ן דלמא לזה אסר רחמנא משום דעבד בה מעשה ותירץ דרב פליג אדעולא וס''ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ואם כן הראשונים היו ס''ל כדעת רב, וחזקיה לשיטתו שגנז כלים של אחז שס''ל דבמעשה אוסר דבר שאינו שלו, לכן כתת נחש הנחושת, ועל זה אמר ויקרא לו נחשתן היינו שנעשה כמו נחושת שלהם שיכולים לאסרו, אחר שעשו בו מעשה:

את הבמות. מה שהקריבו עליהם לגבוה, ובאיסור נעשו, כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמות אשר עשה משה. בעת נשלח בישראל הנחשים השרפים, צוהו ה׳ לעשות נחש נחושת להביט בו נשוך וחי, כמו שנאמר בתורה (במדבר כא ח):

וכתת. ענין כתישה, כמו (שם ב ד): וכתתו חרבותם:

הוא הסיר את הבמות. הם שנעשו להקריב בהם לש''י אשר לא סרו בימי מלכי יהודה הראשונים:

וכתת נחש הנחושת. בס"א כ"י וכתת את נחש והתרגום מסייעו שתרגם ופסיק ית חויא. ולא ראיתי כן בשאר ספרים. אדרבא יש להוכיח מהמסורת דלא כתיב את ונשמעיניה מן הדא דבמסרה רבתי נמסר סימן י"ט פסוקים בספר מלכים דכתיב בהו את את את ודין חד מנהון שמעת מינה דדל את זה מהכא דאי לאו הכי הוו להו ד' את בפסוקא הדין והוא לן למימנינהו בהדי ע"ז פסוקים דאית בהו את את את את וסימנהון במסרה רבתא:

וכתת נחש הנחשת. יש מרז"ל שאמרו שוחק וזורה לרוח כי היה אסור בהנאה ומהם אמרו כי לא היה אסור בהנאה כי משה רבינו ע"ה משלו עשה אותו שנאמר עשה לך שרף משלך שהעובדים אותו לא היו יכולים לאוסרו כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא נמי דכתותי לא הוה צריך אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל בתריה עמד וכתתו:

ויקרא לו נחשתן. דרך בזיון כי אין בו אלא נחשת. והוסיף ן' להקטין הדבר על דרך איש אישון וגם כתיב האמינון אחיך. ובאגדתא דבראשית פרק י"א אמרו דמזמן משה רבינו ע"ה עד חזקיה הע"ה כל מי שנישוך היה מסתכל בנחש הנחשת והוא מתרפא ומניחין הקב"ה עד שעמד חזקיה וראה את ישראל זונים אחריו אמר כל מי שצריך להתרפאות הולך אצל זה ומניח להקב"ה העבירו וכו' ע"ש:

מקטרים לו. בחשבם שיש בו אלהות, על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו:

ושבר המצבות. כי התורה אמר לא תקים לך מצבה ואע''פ שהיא לש''י כ''ש כשהיתה לשם ע''ג כמו שאחשוב שהיה הענין באלו המצבות:

כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטירים לו. מעת שהרעו מלכי יהודה וטעו ישראל אחר ע"ג עד הימים ההמה שמלך חזקיהו היו בני ישראל מקטרים לו כיון שמצאו כתוב וראה אותו וחי היו חושבים כי טוב הוא להיות אמצעי ולעבוד אותו והיה מונח מימות משה זה הנחש לזכרון הנס כמו צנצנת המן ואסא ויהושפט שלא בערוהו כאשר בערו שאר הע"ג מפני שלא מצאו כשמלכו שהיו עובדין ומקטרים לזה הנחש והיו מניחים אותו לזכרון הנס וחזקיהו ראה לבער אותו כשביער הע"ג כי בימי אביו היו עובדים לו כמו לע"ג אע"פ שהטובים היו זוכרים בו הנס אמר טוב לבער אותו וישכח הנס מלהניחו ויטעו בני ישראל היום או מחר אחריו ורבותינו ז"ל אמרו אפשר בא אסא ולא בערו בא יהושפט ולא בערו והלא כל עבודת גלולים שבארץ יהודה אסא ויהושפט ביערום אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו:

נחשתן. כאומר, מה זה, הלא הוא רק נחושת ולהקטין מעלתו הוסיף הנו״ן, כי כן דרך המקרא, וכן (שמואל ב יג כ): האמינון אחיך:

היו בני ישראל מקטרים לו. הנה חשבו שתהיה לזאת הצורה מדרגה אלהית מפני שעשאה משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי והנה קרא לו חזקיה נחשת שלהן כאילו יאמר שאין לזאת הצורה כח כי אם מה שיש מהכח לנחשת:

ויקרא לו נחשתן. דרך בזיון כלומר אינו אלא נחשת מה כח יש בו להרע ולהטיב בעת שכתתו קרא לו כן אמר להם לישראל איך יעלה בלב אדם כי זה יועיל כי אינו אלא נחשת ותוספת הנו"ן להקטינו כמ"ד האמינון וי"ו נו"ן אישון שבתון וי"ת והיו קרן ליה נחושתן כלומר ישראל שהיו עובדים אותו היו קורין אותו נחשתן:

והנה יובן בס"ד כי הלא תמצא בנביאים בענין מלכי ב"ד אשר מלכו אחר דוד שלא נכתב ויעש הישר בעיני ה' כ"א בשבעה מלכים אלו והם אסא דכתיב ויעש אסא הישר בעיני ה' בדוד אביו מלכים א' ט"ו וכן יהושפט דכתיב וילך בכל דרך אסא אביו לא סר ממנו לעשות הישר בעיני ה' מלכים א' כ"ב וכן יהואש דכתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' מלכים ב' י"ב וכן אמציה דכתיב ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' י"ד וכן עזריה דכתיב ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' ט"ו וכן יותם ויעש הישר בעיני ה' מלכים ב' ט"ו וכן חזקיהו דבתיב ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו הרי הם שבעה וחזקיה הוא אחרון למלכים שנכתב בהם ויעש הישר בעיני ה' ונמצא שהוא שביעי בזה ובזה אפשר לומר דלכן בקש הקב"ה לעשותו משיח וכמוהו לא היה משום דאחריו לא קם כמוהו ליכתב בו ויעש הישר בעיני ה' ולכן אחרון אחדון חביב מאוד:

ואחריו לא היה כמוהו במדת הבטחון, שמ''ש ביאשיהו (לקמן כ''ג כ''ה) שכמוהו לא היה לפניו, הוא במדת התשובה:

בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. הנה הוי''ו אשר במלת ואשר מושכת הבית אשר במלת בכל והרצון בו בכל מלכי יהודה ובאש' היו לפניו ואולם אמ' זה כי אפי' דוד לא היה כמוהו כי הו' חטא וזה לא חטא אך עשה הישר בעיני ה':

ואשר היו לפניו. ר"ל חוץ מדוד ושלמה אבל בשאר מלכי יהודה אשר היו לפניו אע"פ שהיו בהם מלכים טובים והם אסא ויהושפט ויהואש כל ימי יהוידע ועזיהו ויותם לא היה בהם שעשה הישר בעיני ה' כמוהו שהרי אמר עליו ככל אשר עשה דוד אביו:

ואשר היו לפניו. כלומר במלכי יהודה ואין דוד הע"ה ושלמה הע"ה בכלל כי הם לא היו מלכי יהודה לבד אלא על ישראל ויהודה והכתוב מדבר על מלכי יהודה לבד:

ביי' אלקי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו, ר"ל שהיה בוטח ביי' בכל לבבו ובכל נפשו ולא סר מאחריו אבל שמר מצותיו כאשר צוה ה' את משה, וכל כך גדלה מעלתו בחסידות ויראת שמים שהעיד הכתוב שלא היה לפניו ולאחריו מלך ביהודה כמוהו, ואין צריך להתנות בזה חוץ מדוד ושלמה כמו שכתבו המפרשים, כי הוא נשתלם מהם בשהוא לא חטא כמו שחטא דוד ושלמה, והיה חסידותו מגיע אל חסידותם והותר.

והנה יובן בס"ד עוד דמי שכתוב בו שעשה הישר בעיני ה' כדוד המלך הם שנים דוקא הא' אסא הע"ה דכתיב ביה ויעש אסא הישר בעיני ה' כדוד אביו והב' חזקיהו הע"ה דכתיב ביה ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו ונמצא שב' מלכים אלו אסא וחזקיהו הם דוקא נדמו במעשיהם כדוד הע"ה ובזה יובן בס"ד לרמוז מ"ש דוד הע"ה בתהלים כאח לי התהלכתי א"ח ר"ת אסא חזקיהו ר"ל כמו אסא חזקיהו התהלכתי במעשי לעשות הישר בעיני ה' ולרוב ענותנותו הוא תלה עצמו בהם הגם שהתורה תלתה אותם בו אפ"ה הוא תלה עצמו בהם כדרך שהקטן נתלה בגדול:

וידבק בה' לא סר מאחריו. הנה הדבקו' בה' הוא ההשגה וההליכה בדרכיו ואמרו לא סר מאחריו מעיד שלא חטא בדב':

וישמור מצותיו אשר ציוה ה' את משה. ובכלל אשר ציוה לא תסור מן הדבר לקיים כל מילי דרבנן:

(ו-ז) ובעבור שהיה דבק בו יתברך היה ה' עמו ובכל המלחמות אשר היה יוצא היה משכיל, רצה לומר מצליח, ומפני בטחונו בתשועת השם היה שמרד במלך אשור ולא עבדו כמו שהיה עובד אחז אביו ששלח לומר לו עבדך ובנך אני, לפי שחזקיהו לא שם בשר זרועו.

יַשְׂכִּיל. יַצְלִיחַ.

והיה ה' עמו, כמו שדבק בה' כן היה ה' עמו ועל ידי כן השכיל בכל דרכיו על ידי עזר אלוה ותחת שבימי אחז גבר עליו מלך ישראל והוצרך להיות עבד לאשור כדי שיושיעהו מידו, ופלשתים פשטו בארץ יהודה, היה הכל בהפך, הוא מרד במלך אשור:

ישכיל. יצליח, כי המצליח נראה הוא להבריות כאילו עושה מעשיו בהשכל:

והיה ה' עמו. זה היה מהש''י גמול לו על ישראל:

ישכיל. יצליח:

והיה ה' עמו בכל אשר יצא ישכיל. אפשר דהגיד הכתוב זהירות וזריזות חזקיהו הע"ה דהגם כי היה ה' עמו וידע זה עם כל זה לא סמך על הנס לעשות דבריו במהירות אלא בכל דבר היה משכיל בכל חלקיו טרם שיעשנו:

בכל אשר יצא ישכיל. ר''ל בכל אשר יצא יצליח:

וימרוד במלך אשור. לפי שאחז אביו הי' עובדו אמר כי מרד בו ולא עבדו שבטח באל לבדו:

וימרד במלך אשור ולא עבדו. לפי שאביו אחז עשה עצמו עבד לו כאמרו עבדך ובנך אני זכר כי הוא מרד במלך אשור וענין המרד הוא שלא עבדו:

(ח-יב) והכה את פלשתים ממגדל נוצרים ששם יעמדו שומרי השדות עד עיר מבצר הגדולים: ובכ''ז לא עלה מלך אשור עליו רק עלה על שומרון שהם היו תחת ידו, ויגל אותם, וזה היה על ידי שלא שמעו בקול ה', וליהודה לא עשה דבר עד שנת י''ד לחזקיה, שאז בא עת מפלת אשור שיפול בירושלים:

ממגדל נוצרים. מן המגדל שהצופים עומדים עליו, ורצה לומר: מקטן ועד גדול:

ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ר''ל שלא נשאר בהם מקום שלא הוכה מקטון ועד גדול והיותר קטן הוא מגדל הנוצרים ר''ל השומרים שעושין מחוץ לעיר לשמור פירות השדה והכרמים אשר סביבו:

ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ממגדל שעומדים בו השומרים וי"ת ממגדל תקיף עד קרוין כריכן:

ולפי שלא יחשוב חושב שמפני חסידותו היתה נעדרת גבורתו, זכר שעשה מלחמות לפלשתים, ושהכה בהם כל עיר וכל מגדל, מן היותר קטן שבמגדלים שהוא מגדל נוצרים, המגדל שבונים בתוך הכרמים שיעמדו שם השומרים והנוצרים לשמור הפירות, עד העיר הגדולה שהיא עיר מבצר, הכל השחית והחריב, ובדברי הימים (דברי הימים ב' כ"ט, ול' ול"א) זכר הרבה מחסידותו, כי הוא (כמו שנזכר שם) בשנה הראשונה למלכותו פתח את דלתות בית ה' שאחז אביו סגר אותם כדי שלא יעבדו בבית המקדש עבודה לשם יתברך, ואסף הכהנים והלויים לרחוב המזרח, וצוה אותם שיתקדשו ויוציאו כל טומאה והנדה מהמקדש, רצה לומר כל דבר מרוחק ומנודה, ונתן הסבה באותה קדושה והזמנה באמרו כי מעלו אבותינו ועשו הרע בעיני ה' אלקינו ועזבוהו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף, גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלקי ישראל, ושאר הדברי' הטהור' והנכבד' שאמר אליה' וטהרו כמצותו הבית, ושלח בכל ערי יהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לעשות הפסח בבית ה' בירושל', כי נשארו מאפרים ומנשה ומאשר ומזבולון אנשים בארץ, ומהם היו משחקים ומלעיגי' ברצי חזקיהו שהיו הולכי' עם אגרותיו, ומהם הירא את דבר ה' באו לירושל' ועשו פסח שני בשמחה רבה, והעמיד חזקיהו מחלוקות הכהנים והלויים לשרת בבית השם כתקנת דוד עליו השלום, ועשה שהעם מיהודה ומישראל הביאו מעשרותיהם ותרומותיהם לבית ה' ככתוב בתורת משה, ובכל אשר החלו בעבודת בית האלקים וכתורה וכמצוה לדרוש לאלקיו בכל לבבו עשה והצליח. וכבר אחז"ל (סנהדרין פי"א צ"ד ע"ב) שבדורו של חזקיהו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, והוא שנאמר (משלי כ"ד ל"ה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, שכלם היו חכמים, ולא נזכר כאן בספר מלכים דבר מזה מהסבה שזכרתי שבחר הנביא בקצור הספורים:

היא השנה השביעית להושע. כי חזקיהו מלך בד׳ להושע:

ויצר. מלשון מצור:

(ט-י) וכו' ויהי בשנה הרביעית וגומר. ראוי שנעיין בפרשה הזאת דברים: ראשונה במה שספר הכתוב בכאן שעלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים ויגל מלך אשור את ישראל על אשר לא שמעו בקול השם וגומר, והספור הזה כבר בא באריכות ופרטיות גדול למעלה, ולא כתבו המפרשים טעם למה נשנה במקום הזה. והנראה אלי בזה הוא שני דברים. האחד שלפי שבפרשה אשר עברה ספר הכתוב שעלה מלך אשור על ישראל ויגל השבטים וזכר שמה העונות אשר היו בהם שחייבום גלות, ראה הכתוב לסמוך אל זה ספור חזקיהו מלך יהודה ואיך עלה סנחריב להחריב את ירושלם ולגלות עמו, ושהש"י הצילם והכה בו ובעמו מכה רבה, כדי להודיע שאת זה לעומת זה עשה האלקים כי בימי הושע בן אלה מלך ישראל שהכעיס את השם בתועבותיו עלה מלך אשור וילכוד את כל הארץ ויגל ישראל מעל אדמתו, ובימי חזקיהו מלך יהודה שעשה הישר בעיני השם עלה סנחריב לעשות כזה בערי יהודה והגין זכות חזקיהו על עירו ועל עמו, ולכן נשנה זה הספור במקום הזה סמוך לספור סנחריב, כאלו אמר שבשנה הרביעית לחזקיהו שהיה בשביעית להושע בן אלה עלה על שמרון והחריב אותו והגלה ישראל, (יג) אמנם בשנת ארבע עשרה לחזקיהו עלה סנחריב בזדון גדול על ירושלם בחשבו לעשות שמה כמו שעשה בשמרון, ועשה השם יתברך נס גדול ושב אל ארצו עם מגפת עמו ושם הכוהו בחרב, זו היא הסבה הראשונה בזה. ואמנם השנית היא, שלפי שרצה כותב הספר להודיע שעלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ושם פניו לעלות ירושלם להלחם בה, (יד) וחזקיהו שלח אל לכישה, שהיתה עיר אחת מערי יהודה שהיה מלך אשור יושב בה, לאמר חטאתי שמרדתי בך ולא שלחתי אליך מנחה, שוב מעלי ולא תבא ירושלם וכל אשר תתן עלי מדרך המס או העונש אשא ואסבול ואפרע אותו, ושהטיל סנחריב עליו מס כסף וזהב ושפרעו חזקיהו, (טז) ולקח את כל הכסף הנמצא בית השם ובאוצרותיו לתת לסנחריב, (יז) עד שקצץ את דלתות בית השם ואת האמנות, שהם מפתני הבית, שהיו כלם דלתות ומפתן מצופות זהב אשר צפה חזקיהו, כי הצפוי אשר עשה שלמה נראה שכבר היה מוסר ונפסד וחזקיהו עשה צפוי אחר בהם, ועתה הסירו לתת המס לסנחריב. ולפי שכבר ישאל שואל ולמה עשה זה חזקיהו ולא יצא להלחם בו? הנה להשיב לזה הקדים ספור חרבן שמרון אשר עשה מלך אשור, ושבאותו זריזות שנזדרז מפני ההצלחה והנצחון אשר קנה שמה בא אחרי כן על כל ערי יהודה ומפני כן פחד חזקיהו, כי היה שמרון עיר מבצר ובית מקדש מלך בירושלם ועמד במצור שלש שנים, והיו בני יהודה חטאים לה' מאד כבני ישראל, ומדאגה פן יקראהו כאשר קרה אל מלך ישראל הוכרח להשלים עם סנחריב ולתת לו ככל היוצא מפיו, ולפי שזה שקרה למלך ישראל היה מה שהניע לחזקיהו לעשות מה שעשה, לכן נזכר כאן זה הספור ללמוד ממנו כמו שזכרתי:

עלה שלמנאסר. עם שכבר נאמר למעלה, חזר לספר שוב, כאומר, מה שעלה שלמנאסר וגו׳, וגבר אשור על ישראל, ויגל את ישראל וכו׳, עד סוף הענין, הנה זה לא היה בכח ידיו, כי אם על אשר לא שמעו בקול ה׳ וגו׳, שהרי בימי חזקיה עלה אשור על ירושלים, וספו תמו ברצות ה׳:

וראוי שנעיין עוד בדבר שני והוא, כי אם חזקיהו אמר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי את כל אשר תתן עלי אשא, וישם מלך אשור על חזקיהו שיתן לו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככרי זהב, שהיו שוים שש מאות אלף דוקאדו"ש זהב, ונתנם חזקיהו אליו, איך אם כן אחר זה שלח רבשקה בחיל כבד על ירושלים לחרפו ולגדף אלהיו? הנה בדברי הימים לא ספר דבר מזה שנתן חזקיהו אל סנחריב, אבל אמר (דברי הימים ב' ל"ב) שעלה סנחריב על ערי יהודה ושחזקיהו סתם את מימי המעינות אשר מחוץ לעיר ובנה כל החומה הפרוצה ויחזק את המלוא והכין כלי מלחמה והפקיד שרי מלחמות ודבר לעם דברים טובים לחזקם, ואז ספר שבא רבשקה ודבר דבריו, ושהתפלל חזקיהו וישעיהו על זה ויצא מלאך השם ויך במחנה אשור וגומר, כי הנה עזרא לא זכר מחזקיהו כי אם גבורותיו והצלחותיו ולא רצה לספר המנחה והמס אשר נתן לסנחריב כי חרפה הוא לו, וכתבו המפרשים שסנחריב אחר שקבל המס והמנחה מחזקיהו שב לארצו, ושחזקיהו לא שלח לו אותה מנחה מדי שנה בשנה ולכן לאחר זמן שב סנחריב לארץ יהודה להלחם, וכל המסעות האלה לא נזכרו בפסו' לא כאן בספר מלכים, ולא בדברי הימים, וגם לא בספר ישעיהו, ולבד סמכו דעתם על מה שאמר רבשקה על מי בטחת כי מרדת בי. והנראה אלי בזה הוא, שאחז היה עובד את מלך אשור ושחזקיהו בנו מרד בו כמו שהעיד הכתוב, ושסנח' בא ע"כ ערי יהודה וישם פניו לעלות על ירוש', ושחזקיה שלח לדבר לו רכות חטאתי שוב מעלי וכל מה שתתן עלי אשא, וסנחריב במרמה השיבו שיתן לו הכסף הנזכר בכתוב, וחזקיהו נתן לו הכל כמו ששאל, ואחרי שלקח הכל מידו שלח מיד רבשקה על ירושלם בחיל כבד ודבר מה שדבר, ולכן אמר על מי בטחת כי מרדת בי, ר"ל על המרד אשר מרד בו אחר מות אחז אביו כמו שנזכר, כי עשה סנחריב עם חזקיהו מרמה תחת מה שעשה עמו מהמרד, ולפי זה לא יחסר בכתוב דבר מה ויסכים הספור עם מה שנאמר בדברי הימים, שכאשר עלה סנחריב על כל ערי יהודה ויתפשם שלח רבשקה ירושלם והיה המגפה במחנהו: ומה שראוי שנעיין שלישית בזה הוא, אם היה חזקיהו טוב עם ה' ועם אנשים למה באה הצרה הזאת בימיו? ואומר שלא היה זה בחטאת חזקיהו כי אם בעון עמו, לפי שרבים מישראל היו מואסים במלכות בית דוד והיו מגמגמים כנגד חזקיהו, לפי שהיה שקט ושאנן והיה בעל תורה מתעסק בעיונה, והמון העם וגדולי מלכותו היו מיחסים שלמות תכונתו אל עצלה והתרשלות ומורך לב, לפי שהוא לא היה מתלהב ביצר הרע, עד ששבנא וסיעתו רצו למרוד בו על שלא היה חזקיהו כפי תכונתם הרעה, והיו אומרים שלא היה הגון למלכות, לפי שלא היה בוחר בשלחן מלכים והיה אוכל ליטרא של ירק ועוסק בתורה, והיה אצלם לשלמות מה שהיה פקח בן רמליהו אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה כדבריהם ז"ל, (סנהדרין פי"א צ"ד ע"ב) ושזהו מה שאמר הנביא ישעיהו (ישעי' ח' ו' וכו') יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, ר"ל שהיו מואסים את חזקיהו שהיה כנחל ההולך לאט והיו ששים בביאת רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו להמליך בתוכם, כי יבחרו במלך עריץ מעול וחומץ ולא באיש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, ולכן היה מענשם הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומי' והרבים את מלך אשור, כלומר אחרי אשר מאסתם את מי השלוח ההולך לאט יביא עליכם נהר עצום שהוא מלך אשור ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו, וביאר הנרמז באפיקים ובגדות, באמרו וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע, רוצה לומר שיעלה על כל ערי יהודה ויתפשם ויגיע הצרה לתכלית האחרון, וזהו עד צואר יגיע, כמי הנהר כאשר יטבע אדם בהם ויגיעו עד צוארו שהוא אז קרוב למות, והמשיל א"כ ירושלם לראש הגוף, ושמי הצרה היו מגיעים עד הצואר כמעט שיעברו משם יטבע האדם, וכן היה ירושלם כמעט קרובה להכבש על ידי סנחריב, לפי שמטות כנפיו מלא רחב ארצך, רוצה לומר שנטיית מחנהו והתפשטותו יהיה מלוא רוחב ארץ ישראל כלה, ועכ"ז חסדי השם כי לא תמנו, וזהו אמרו עמנואל, לפי שבאחרית הזעם נגפו השם ולא עלה על ירושלם. הנה ביאר בזה שביאת סנחריב היה עונש על פושעי ישראל מבני יהודה שהיו מואסים במלכות חזקיהו, ומפני זה בא עליהם סנחריב וכבש את כל הארץ ונמלטה ירושלם מפני שהיה חזקיה שמה, והוא המורה על צדקתו וזכותו, וזהו אמרו עוד (שם י"א, י"ב) כה אמר ה' אלי בחזקת היד ויסרני וגומר, לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאמר זה על שבנא הסופר וסיעתו שהיו בקושרים נגדו, וחתם הדברים את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכ' והוא מערצכם לא המלכים אשר בקשתם. ולפי שסנחריב היה מגמת פניו להלחם בירושלם ולעשות אל בני יהודה כאשר עשה שלמנאסר אל בני ישראל אשר בשמרון, (יז) לכן בהיותו נלחם בלכיש עיר מבני יהודה שלח את תרתן ורב סריס ואת רבשקה בחיל כבד על ירושלם ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, שהוא חריץ בנוי באבנים וסיד עוברים בו המים, והיה אצל המים ההם תעלה, ר"ל חפירה גדולה יתפשטו בו המים במסלת שדה כובס, היא הדרך הבא אל השדה שהאנשים והנשים רוחצים וכובסים הבגדים בתעלה וישטחו אותם בשדה, (יח) ויקראו אל המלך, ר"ל שקראו בעד החומה שיצא המלך לדבר אליהם, ואף על פי שהיו שלשה השרים הבאים יחדו, הנה רבשקה לחכמתו או לצחות לשונו סדר הדברים, ולזה בספר ישעיהו (שם ל"ו ב') לא זכר כי בא שמה בלתי רבשקה, ואמרו חכמים ז"ל (סנהדרין פ"ז ס' ע"א) שמשומד יהודי היה, ולפי שבאו מסנחריב שלשה שרים, שלח המלך חזקיהו לדבר עמהם שלשה ראשים מבני יהודה, והם אליקים בן חלקיה שהיה על בית המלך ושבנא הסופר אשר למלך ויואח בן אסף המזכיר, שהיו יודעים לדבר ארמית, לחשבם שהוא בארמית ידבר אליהם בדברי פשרה ומצוע להשלים עמהם:

מקצה שלש שנים. כי צר עליה בתחלת ד׳, וכבשה בסוף ו׳:

מקצה שלש שנים. מתחלת שנה שלישית וכמוהו מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו וכן מקץ שבע שנים תעשה שמטה להשמטת קרקע ולשלוח עבדים כי הוא עלה בשנה הרביעית לחזקיהו היא שנת שביעית להושע ולכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע אין כאן כי אם שתי שנים והוא מקצה שלש א"כ פירושו מתחלת שלש וי"ת מסוף תלת שנין וע"כ לדעתו בשנה הרביעית ובשנה השביעית ר"ל בתחלת השנה הרביעית והשביעית:

וינחם. הניחם:

וינחם בחלח. בספרים מדוייקים החי"ת בשוא לבדו:

ויגל מלך אשור. מבנין הפעיל כי הוא כלו בסגול ובתשלומו ויגלהו:

על אשר לא שמעו וגו׳. ולא בכח ידם:

על אשר לא שמעו בקול ה' אלהיהם ויעברו בריתו וכו'. אפשר במ"ש בדברים רבה פרשת עקב מה ראה לומר שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרונא בשתי מרגליות ואבדה אחת מהם א"ל המלך אבדת אחת שמרי השנית כך הקב"ה קדש את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה שעשו העגל אמר להם משה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל. והוא תמוה דגם עתה יש נעשה ומצוים לעשות תרי"ג מצות והיכי קאמר דעתה לא נשאר אלא נשמע והלא במאמ"ר אחד הלזה כתבתי בעניותי בקונטריס פני דוד פרשת עקב בס"ד ושם כתבתי דמ"ש למלך שקדש מטרונה בשתי מרגליות היינו על דרך מ"ש פ"ק דקדושין דהאומרת הילך מנה ואתקדש אני לך אם הוא אדם חשוב מקודשת ע"ש ובעצם המאמר אפשר לומר בדרך אחר חדש דישראל שתים הנה חוב"ת גברא תורה ומצוות ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה כמ"ש בש"ס וחוץ מפשטן של דברים אפשר לומר דטעם דתלמוד גדול הוא מטעם דהלימוד מבטל יצר הרע וכמ"ש פ"ק דקדושין דאמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין ולכך תלמוד גדול שמבטל יצה"ר ויכול לקיים המצות וז"ש שמביא לידי מעשה דאם לא יש לימוד מתגבר עליו יצה"ר ואינו מניחו לקיים המצות. והנה אמרו רז"ל שבמעמד הר סיני נעקר מהם היצה"ר. ואפשר דלכך אמרו נעשה ונשמע כלומר נעשה המצות ונשמע התורה ונלמוד אותה. וכתיב על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי אלמא מוכח דעל לימוד התורה אמר רחמנא ולא שמעו בקולי. הנה כי כן אפשר לומר דרך דרש דמ"ש נעשה ונשמע כונתם נעשה המצות ונשמע התורה ללומדה. ויען כי בו בפרק לא היה להם יצה"ר הקדימו נעשה לקיים המצות דאין מעכב על ידם וזוהי מרגלית טובה לקיים המצות באהבה מעצמם וכרצונם בלי עזר וסיוע ונשמע התורה ללומדה וזו מרגלית חשובה לעסוק בתורה והם כסדרן דהמצות תלויות בנפש והתורה ברוח כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. אך כשעשו העגל חזר להם יצה"ר ואבדו המרגלית הראשונה כי מכח שאור שבקרבם היצה"ר אינם יכולים לקיים המצות אלא מתוך עסק התורה המבטל יצה"ר ונמצא כי הן עתה נאבדה המרגלית לקיים המצות ואפילו בלי עסק התורה ולכן אמר הקב"ה על ידי משה בחירו אבדתם נעשה שעשיתם העגל וחזר היצה"ר ולא נשאר אלא נשמע שתלמדו התורה ועי"כ תקיימו המצות ולזה שמרו נשמע דהיינו תלמוד תורה שבאמצעותה תקיימו המצות. וזה כונת קראין על אשר לא שמעו בקול ה' אלהיהם שבטלו התורה ונתגבר היצה"ר ויעברו בריתו את כל אשר ציוה משה עבד ה' שעבדו ע"ז ג"ע ש"ד והעע"ז כפר בכל התורה וז"ש את כל אשר ציוה וכו' וז"ש ולא שמעו ולא עשו כי העיקר היה ביטול תורה וכמ"ש על עזבם את תורתי דע"י ביטול תורה נתגבר היצה"ר ובאו לידי כך ובדרושים הארכתי בס"ד:

את בריתו. התורה אשר נתן בברית:

ובארבע עשרה שנה, מבואר בד''ה שאחרי שנתן לו הכסף והזהב הכין חזקיה שלח ומגנים לרוב, והכין את עצמו למלחמה, וזה נודע למלך אשור ולכן עלה עליו שנית, ולכן רצה להגלות את העם כי החזיק אותו כמורד והנה הכתובים האלה קאפיטיל י''ח י''ט כ' הוכפלו ככתבם וכלשונם בספר ישעיה סי' ל''ו ל''ז ל''ח ל''ט ושם בארתי הכתובים האלה על מכונם, וגם בארתי קצת השנוים שבאו בשני הספרים, וכבר יצא הפירוש הזה לאור זה ימים רבים, וכאשר ספר מלכים נכתב על ידי ירמיה, אם כן ישעיה קדים לירמיה, וירמיה העתיק דבריו מחזון ישעיה, על כן פירוש הכתובים האלה קנה מקומו בישעיה, תדרשהו משם, ותמצא מרגוע לנפשך, כי אין להכפיל הדברים:

הבצרות. מלשון מבצר:

ובארבע עשרה שנה וגו'. חילופים רבים יש בין פרשה זו לאותה שבישעיהו ונמנו במסורת שם:

ויתפשם. מה שאמר בדברי הימים ויאמר לבקעם אליו פירוש אמר לבקעם ובקעם וכן להרגו בערמה והרגו לשכב את בת יעקב ושכב כי תחל לזנות וזנתה והדומ' להם:

ויתפשם. לכדם:

ומה שחידשו הדחיות משום מתיא. דאמרו רבנן במס' ר"ה בתורה נתחדשו. על תקנת ישראל. וכן מצינו כי חזקיהו מלך יהודה כיתת נחש הנחשת אשר עשה משה. כי בעוד הימים ההם היו ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן (מ"ב יח ד). ראה משה תיקנו להיות לאות בישראל לזכור נסי אלהינו. וכל השנים שעברו מימות משה ועד חזקיהו לא כיתתו אדם לא מלך ולא נביא עד שבא חזקיהו. וכמה ביערו אסא ויהושפט ושאר הצדיקים. מבערי האשרות והבעלים איך לא כיתתו זה הנחש. ועוד כמה עתידות אמר משה רבינו ולא היה יודע כי ישראל עתידין להקטיר לו. ולמה הניחו להיות מכשול לישראל. אלא כך דרך העולם. זה בדורו. וזה בדורו. וכולן המשרתים את אלהינו באמת נקראים עבדיו. ואין דור אחד יכול לתקן כל הדורות. אלא בכל דור ודור שרי ישראל מודיעין לעם ה' דרך ה' ומתקנין ומחדשין ומוסיפין על הראשונים על דרך עבודת אלהינו. הלא תראו כי אנשי כנסת הגדולה אמרו. והעמידו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה. חוץ מן מחצית השקל של כסף הכפורים (נחמיה י לג). וכתיב מצות והוא מצוה אחת. וכך אלו הדחיות תקנת ישראל הם בכל גליות ישראל. להיות שומרים קריאת מועדים כולם ביום אחד כל עם ה'. ולא להיותם אגודות אגודות. זה היום וזה למחר. ויש לי להאריך בזה הענין. אבל עיקרו בענין המועדים. ולא הבאתי כל הדברים פה אלא גררה בעד המשנה שאמרה שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר שבת כו'.

הטאתי. במה שמרדתי בך:

וישלח חזקיה. אחר שתפש ערי יהודה הבצורות ושם פניו ירושלם כמו שאומר בדברי הימים ופנה למלחמה על ירושלם שלח לו חזקיה אל לכיש שהיה שם מלך אשור והיא מערי יהודה ושלח לו חטאתי שוב מעלי כלומר חטאתי שמרדתי בך ולא עבדתיך שוב מעלי ואת אשר תגזר עלי אתן ושב לו בפעם ההיא אחר שנתן לו מה שהטיל עליו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב לאחר זמן שב לו לארץ יהודה לאחר שפסק מלתת לו שנה בשנה מה שהטיל עליו כמו שאמר לו רבשקה על מי בטחת כי מרדת בי ובא עד לכיש ומשם שלח מלאכיו עם קצת חיילותיו לירושלים ודבר מה שדבר ולא קבלו אותן הדברים ושב לו רבשקה עם חיילותיו ואמר כי אז השלימו עמו שבנא וסיעתו ועליהם נאמר לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ומצאו רבשקה כי נסע מלכיש ובא ונלחם על לבנה ושם באה לו שמועה כי תרהקה מלך כוש יצא להלחם עמו ונסע משם ומשם שלח מלאכים אל חזקיהו פעם שניה והפחידו כי בשובו ממלחמת כוש יבא עם חייליו על ירושלם והלך לו ונלחם על כוש ומלך מצרים ועם כל השבי ההוא בא לו ירושלים וחנה על העיר ובלילה ההוא יצא מלאך ה' והכה במחנה אשור ויצאו ישראל ובזזו כל הבזה ההיא ועל זה אמר נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך וכן נאמר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו וגו' ואותם שנצלו מן המלחמה שבו לדת ישראל כמו שאמר אך בך אל ואין עוד אפס אלהים ועליהם נאמר והיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות וכל אותה הפרשה בארתי כל הענין הזה כאחד לפי שאינו מבואר כלו במקום אחד לא בזה הספר ולא בישעיה ולא בדברי הימים:

את אשר תתן וגו׳. רצה לומר: העונש אשר תשים עלי, אשא ואסבול:

את אשר תתן עלי אשא. העונש אשר תתן עלי אשא אסבול אותו ואשאנו:

וישם. שם עליו עונש שלש מאות וגו׳:

בית ה׳. בבית ה׳:

קִצַּץ. אֶת הַדְּלָתוֹת שֶׁהָיָה שֶל זָהָב.

קצץ. קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הבית:

קצץ. כרת וקלף:

קצץ חזקיה את דלתות היכל ה'. ר''ל לקחת מהם הזהב אשר הם מצופות ממנו:

קצץ חזקיהו את דלתות ההיכל. קלף הזהב מעליהם כי הדלתות היו מצופות זהב והזהב הוא שלקח וכת"י קליף:

בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל ה' וכו'. ספ"ד דפסחים אמרו דלא הודו לו חכמים. ויש לחקור דחזקיה שהיה שומר כל מידי דאוריתא ודרבנן איך עבר על מ"ש אחרי רבים להטות וכיון שחכמים לא הודו לו נהי דהוא היה סובר דשרי מטעמים אשר לו. מ"מ הא פליגי רבנן עליה. ואפשר דכיון שהיו עמו איזה חכמים שהסכימו לדעתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ"ד מהלכות ביאת מקדש גבי עיבר ניסן בניסן. הרי אמרו דאחרי רבים לא נאמר אלא דהשני כתות כי הדדי נינהו בחכמה אז אזלינן בתר רובא אמנם אם הכת שהם מעטים מחדדי טפי בהא לא נאמר אחרי רבים וכמ"ש פ"ק דיבמות גבי ב"ש וב"ה. והכא אפשר דחזקיה הע"ה והחכמים העומדים בסברתו קים להו דאינהו מחדדי טפי מכת האחרת. ואכמ"ל:

וְאֶת הָאֹמְנוֹת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וְיַת סְקוֹפַיָּא, אִיסְקוּפוֹת.

אשר צפה חזקיה. כי כבר היה נפסד הצפוי שעשה שלמה:

האומנות. מפתני הבית, וכן תרגם יונתן: סקופיא:

ואת האומנות. הם עמודים מצופים זהב או אסקופות השער התחתונות והעליונות:

ואת האומנות. ת"י וית סקופיא ותרגם את מפתן הבית סקוף בית מקדשא והאסקופות האלה אשר צפה חזקיהו זהב אפשר כי הזהב אשר עליהם מבנין שלמה הוסר או נפסד וחזקיהו צפה אותו זהב ועתה כשנצטרך לזהב לתת למלך אשור קלף אותו הזהב:

ויתנם למלך אשור. הגם דבה' בטח. מ"מ כל מה שהיה יכול לסלקו בדמים היה עושה וטעמו כדי שהעם יהיו שקטים ולא יהיה בטול תורה ועבודה. מפרשים:

אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס. לָמַדְנוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם, שֶׁלֹּא בָאוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד, אֶלָּא רַבְשָׁקֵה לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ וְתַרְתָּן וְרַב סָרִיס בָּאוּ בִּשְׁלִיחוּת שְׁנִיָּה, כְּשֶׁבָּאָה לוֹ שְׁמוּעָה עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ, וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ וְגוֹ'.

וישלח מלך אשור. ובמרמה שם עליו העונש, כי עם כל זאת עלה עליו:

כבד. ענין רבוי:

בתעלת הברכה העליונה. הברכה הוא חריץ בנוי עוברים בו מים והיה אצל המים תעלה ר''ל חפירה רחב' יתפשטו בו:

שדה כבס. כתב בעל המסורת ג' ב' מלא וחד חסר ולא פי' איזהו החסר ובס"א כ"י מצאתי חסר אותו של ישעיה סימן ל"ו ובשני ספרים כ"י זהו החסר ובמ"ג שלנו בדפוס כתוב ג' מלאים וסותרת למה שנמסר כאן במקרא גדולה ג' חד חסר:

את תרתן ואת רב סריס ואת רבשקה. ובישעיה אמר רבשקה לבדו נראה כי הוא היה עיקר השליחות והשנים טפלים לו וכן נראה הוא גם כן רבשקה הוא היה המדבר ובסדר עולם הוא אומר כי רבשקה לבדו בא בשליחות ראשונה כמו שאומר בישעיה ותרתן ורב סריס בא בשליחות שנייה ומה שזכר הנה תרתן ורב סריס לפי שגם הם היו שלוחים אבל לא בפעם הזאת אלא בשליחות שניה כשמצאו רבשקה נלחם על לבנה ולבנה היא מארץ ישראל כמו שנאמר במלכי כנען מלך לבנה אחד ואמרו רז"ל כי רבשקה ישראל מומר היה ואם אמרו מפני שהיה מדבר יהודית הרבה בני אדם ימצאו מדברים בלשון עם אחר והנה אליקים ושבנה ויואח היו מכירין בלשון ארמי אולי קבלה היתה בידם:

וישלח מלך אשור את תרתן וכו'. כי רימה אותו לשים עליו עונש וליקח הכסף ועם כל זה עלה להלחם:

בִּתְעָלַת. פוסקיר"ה בְּלַעַ"ז, בְּרֵכָה שֶׁעוֹשִׂין לְבֵיבְרֵי דָגִים.

בתעלת. בתעלה הנמשכת מהבריכה העליונה, אשר היא במסילה ההולך אל השדה, שמכבסים שם את הבגדים, ושוטחים שמה מול השמש לנגבם:

בתעלת הברכה. הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, והתעלה היא החפירה הסמוך לה, ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה, וכן (שם ז ג): אל קצה תעלת הבריכה:

במסלת שדה כובס. היא הדרך הבא לשדה הכובסי' אשר שם ישטחו בגדיהם אחר שכבסו אותם:

בחיל כבד. בחיל עם כבד:

שְׂדֵה כוֹבֵס. שָׂדֶה שֶׁהַכּוֹבְסִין שׁוֹטְחִין בּוֹ בְּגָדִים, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: חֲקָל מַשְׁטַח קַצְרַיָּא.

במסלת. בדרך הכבושה:

בתעלת הבריכה העליונה. הבריכה היא חריץ בנוי באבנים ובסיד ומתכנסין שם מי גשמים או מושכין שם מים מן המעין ובבריכה הזאת היו מכונסין המים ויש בבריכה הזאת נקב ויסתמו אותו עד זמן שירצו להוציא מים מן הבריכה והתעלה היא חפירה סמוכה לבריכה ומוציאים מים מן הבריכה לתעלה בזמן שירצו להשקות או לכבס בגדים:

אשר במסלת שדה כובס. המסלה היא הדרך שמתקנים אותה באבנים כדי שיוכלו ללכת בה בימות הגשמים ועיקר הלשון הוא לשון הרמה מענין סלו לרוכב בערבות שענינו רוממות והמקום הזה היה בזה השדה והוא מורם ומתוקן באבנים ועל המקום הזה היו עומדים מכבסי הבגדים במי התעלה ובשדה היו שוטחים הבגדים לשמש וכת"י שדה כובס חקל משטח קצריא:

הַמַּזְכִּיר. אֵיזֶה מִשְׁפָּט בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ רִאשׁוֹן, שֶׁיִּפְסְקֶנּוּ רִאשׁוֹן.

אל המלך. קראו אל המלך לצאת אליהם:

ויקראו אל המלך. ר''ל קראו שיצא אליהם המלך:

ויקראו אל המלך. קראו לאשר על החומה או לאשר מצאו בשדה כובס שיאמרו למלך שיצא לדבר עמם ויצאו אליהם במצות המלך אליקים ושבנא ויואח:

על הבית. ממונה על בית המלך:

אליקים בן חלקיהו אשר על הבית. וכן אמר בישעיה בזאת הפרשה אבל בפרשה שנאמרה על שבנא נאמר לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית ונבא עליו שיהדפנו מהשררה שהיה בה שהיה על הבית ויתננה לאליקים בן חלקיהו ולא נוכל לומר כי קודם המעשה הזה מרד שבנא ונתנו שררתו לאליקים ומפני זה אמר אליקים אשר על הבית כי אלו היו המלאכים הראשונים אשר באו ממלך אשור לירושלם ושבנא יצא אליהם עם אליקים ואמרו לרבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ונאמר ויבא אליקים ושבנא הסופר ויואח קרועי בגדים נראה כי עדיין לא מרד אלא בשוב רבשקה אומר שמרד ובסדר עולם אומר כשהלך לכוש שטף שבנא וסיעתו והלך לכוש ובדברי רז"ל כשבא סנחריב וצר על ירושלם כתב שבנא כתב והשליכו עם החץ שירד למחנה אשור והיה כתוב בו שבנא וסיעתו השלימו חזקיהו וסיעתו לא השלימו וכאשר יצא עם סיעתו בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו כשבא אצל סנחריב אמר לו היכן סיעתך אמר להם חזרו בהם נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי הסוסים והיו מגררים אותו על הקוצים ועל הברקנים וזה אינו כדברי בעל סדר עולם שאמר ששטף שבנא וסיעתו ואפשר כי קודם לכן מרד מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה אבל נסתר ולא היה מראה עצמו וכן במעשה הזה שבא קרוע בגדים היה מראה הוא עצמו עצב ולבו לא נכון והנביא גלה דעתו לחזקיהו והורידו מפקידותו ונשאר סופר והפקיד אליקים על הבית:

המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות:

מה הבטחון וכו׳. אמור, מה בטחונך אשר בעבורה מרדת בי, לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת, וכאשר אמר בסוף דבריו:

ויאמר להם רבשקה. אף על פי שבאו אחרים עמו והם תרתן ורב סריס לא דבר אלו הדברים כי אם רבשקה ולזה לא זכר זולתו בזה השליחות ובספ' ישעיה וידמה כי אחר שנתן חזקיה את כל הכסף הנמצא באוצרות ה' ובאוצרות המלך למלך אשור שב למרוד בו ולא נתן לו מדי שנה בשנה זה המס הכבד ששם עליו:

ויאמר אליהם רבשקה וגומר. חשב רבשקה כי בדבריו אלה יניא את לבב העם ויסיתם לצאת למלך סנחריב לקבל מלכותו, והיה תכלית דבריו לחרף את חזקיהו ואת אלקיו, ולכן אמר אמרו נא אל חזקיהו, ולא קרא אותו מלך להגיד שלא ימלוך עוד בירושלם כי יקח אותה מידו, כה אמר המלך הגדול מלך אשור, ר"ל אינו כמלך יהודה או כמלך ישראל שהיה כל אחד מהם מולך על ארץ מועטת ועם מעט, אבל הוא מלך גדול על כל מלכים, מה הבטחון הזה אשר בטחת? (כ) אמרת אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמ', ר"ל חשבת שהתפל' שהיא דבר שפתים, שאתה חסיד מאד ומתפלל כל היום היא העצה והגבורה הצריכ' למלחמ', או אמר זה על הדברים אשר שלח חזקיה לומר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי, האם חשבת שהונאת דברים כזאת יהיה לך עצה וגבורה למלחמה? עתה על מי בטחת, ר"ל הבטחון אשר בטחת כאשר מרדת בי על מי היה? כי לא ימלט מהיותו בכח אנושי או בכח אלקי שבטחת באלקיך, (כא) ואם היה הבטחון בכח אנושי ידמה שיהיה על מצרים, כי אין מלך אחר יחשוב לעזור אותך נגד מלך אשור כ"א מצרים שהוא אויבו, ואם עליו בטחת באמת על שקר אתה בוטח, לפי שמצרים הוא כמשענת הקנה הרצוץ שלא יועיל אבל יזיק, וזהו אמרו אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה.

מה הבטחון הזה אשר בטחת. כי מרדת בי ולא קיימת מה שאמרת לי בהיותי נלחם עמך את אשר תתן עלי אשא:

אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם וְגוֹ'. אָמַרְתָּ עַד הֵנָּה לֹא אֶעֱבֹד לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הָיָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמְּקוֹמוֹ לָבֹא עָלֶיךָ, לֹא הֻצְרַכְתָּ לְעֵצָה וּגְבוּרָה, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁיָּצָא וּבָא, עֵצָה וּגְבוּרָה אַתָּה צָרִיךְ לַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, עַתָּה אֱמֹר עַל מִי בָטַחְתָּ.

אמרת. אתה חושב שאך בדבר שפתים, בעצת יועצים נעשה המלחמה, לא כן הוא, כי צריכים אליה עצה עם גבורה:

אמרת אך דבר שפתים הוא עצה וגבורה. שיתגבר האדם בו למלחמה ר''ל שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו כמו שעשית את' ממני ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמו' כנגד מי שהיה נלחם עמו עתה על מי בטחת שיעזרך כי מרדת בי ולפי שחש' מלך אשור כי חשב חזקיה במרדו בו על מלך מצרים שיעזרהו במלחמה אמר אליו הנה בטחת על משענת חלוש כמו משענת הקנה הרצוץ כי לא די שאי אפשר לאדם להשען בו אבל לא יזיק לעצמו בהשענו בו כי הקנה הרצוץ יכנס בכפו ונקבה כי כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו שיצילנו הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו אשר היו מקריבים בהם לה' ויאמ' ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה לבד תשתחוו ואיך יעזרהו והוא עשה כנגדו להשחית במותיו ומזבחותיו:

אמרת אך דבר שפתים. חשבת להנצל בדבר שפתים כלומר בתפלה אין זה כי אם עצה וגבורה צריך אדם למלחמה כך פירש אדוני אבי ז"ל והחכם רבי אברהם בן עזרא פי' אמרת לאנשיך כי יש לך עצה וגבורה וזהו דבר שפתים והטעם כי גבורתך הוא בדבור לבר וי"ת ברם במלל סיפוון במילך וגבורא אעביד קרבא:

על מי בטחת וכו'. י"מ כי רצונו שיצאו מארצם ללכת אל ארץ אחרת כמו שבלבל לכל העולם וכמו שאומר אח"ך אמנם יש מי שפירש שחזר ומרד המלך חזקיהו ולא נתן לו מה שקצב שנה בשנה. ואפשר לומר דהקצבה היה סתם וחזקיהו סבר דהוא בפעם אחת. אך סנחריב היה דעתו שיתן לו קצבה זו בכל שנה. וזה דבר שאי אפשר לו לחזקיהו המלך כי אפילו לפעם אחת הוצרך לקצץ דלתות ההיכל וכו' ובזה יתישבו כמה הערות:

עתה. הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך, אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה:

כי מרדת בי. שלא נתן מה שהטיל עליו שנה בשנה:

וּבָא בְּכַפּוֹ. כְּשֶׁאָדָם נִסְמָךְ עַל מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ שֶׁנִּשְׁבַּר בְּיָדוֹ, בָּאִין רָאשֵׁי הַקְּרוּמִיּוֹת וְנוֹקְבִין אֶת כַּפּוֹ.

עתה הנה בטחת. הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים, הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו, באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה, כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה:

משענת. ענין סמיכה:

הרצוץ. שהוא רצוץ בראשו ואותם קסמין נכנסין בכף האדם בהשען עליו:

הקנה. המטה:

הרצוץ. השבור ומרוסס, כמו (עמוס ד א): הרוצצות אביונים:

ונקבה. מלשון נקב וחור:

3415 / (מלכים ב' יח,יז) / (תעלת)[תעלה]
פושי"ד / fosed / חפיר

הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ וְגוֹ'. יֵשׁ לִלְמֹד מִכָּאן, דְּרַבְשָׁקֵה יִשְׂרָאֵל מוּמָר הָיָה, שֶׁהָיָה מוֹדֶה שֶׁהַקָּבָּ"ה אֱלוֹהַּ, אֶלָּא שֶׁרְצוֹנוֹ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה.

הלא הוא. הלא זה הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ, ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש אשר בירושלים תשתחוו, ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניו:

את במתיו. במקצת ספרים במותיו מלא וא"ו:

הלא הוא אשר הסיר. כלומר כשהסיר חזקיהו ונתץ המזבחות לא עשה כי אם לכבודו ולהנאתו כדי שיבואו כלם לירושלם כי המזבחות בכל מקום לשם ה' היו וחזקיהו הסירם ונתצן איך תחשבו כי ה' יעזור אותו ואיך תבטחו עליו:

לפני המזבח הזה תשתחוו. פירוש ובמקום שסבר שהוא עשה בזה כבוד לה' אדרבא מיעט בכבודו. ולא זו בלבד אלא שעשה לכבוד עצמו שיבואו הכל לירושלם זה כונת סנחריב ברשעותו וטפשותו:

ואם בטחת בכח אלקי ותאמרו אל ה' אלקינו בטחנו שיצילנו, גם זה בלתי ראוי, לפי שהוא האלוה אשר הסיר חזקיהו במותיו ואת מזבחותיו, ואמר זה לפי שחשב רבשקה שהיה זה אשר עשה חזקיהו חלול השם, לפי שבכל המזבחות והבמות ההם היו מקריבים לשם ה' ואזהרה לנותץ אבן מן המזבח, וחשב שעשה זה חזקיהו לכבודו ולהנאתו כדי שיבאו כלם לירושלם, וזהו אמרו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם, והיה כלל המאמר איך תחשבו כי ה' יעזור אתכם ואיך תבטחו עליו ואתם מחללים אותו? ולפי שרבשקה עשה זה כנגד בטחון חזקיהו חלוק' הכרחי', שיהיה הבטחון או בכח אנושי או בכח אלקי כמו שאמר, ראה כי כבר ישיגהו ספק לכל אחד מצדדי החלוקה על מה שאמר והשתדל להסיר הספק הנופל בדבריו, והוא כי אלוי יהיה הבטחון בכח אנושי ולא יהיה בכח מצרים כמו שאמר כי אם בגבורת בני יהודה עצמם עם חזקיהו, ולהשיב לספק הזה אמר, (כג) ועתה התערב נא את אדני את מלך אשור, ר"ל הכנס עמו בערבות בזה אשר אומר לך אם תוכל לעשותו, והוא שאתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם, כי הנה לא ימצאו בכל ארץ יהודה אלפים אנשים ראויים לרכוב על סוסים, וכדי בזיון וקצף בזה, (כד) ובהיות זה כן איך תוכל אתה חזקיהו להשיב ולהלחם עם פחת אחד? ר"ל שר אחד מעבדי מלך אשור, וגם לא מהגדולים כי אם מהקטנים, כי הנה הקטן שבהם הוא גדול ממך, וזה ממה שיורה שאי אפשר שתשי' הבטחון בגבורתך, אבל האמת הוא מה שאמרתי שבטחת לך על מצרים לרכב ולפרשים וכבר אמר שהוא משענת הקנה הרצוץ. ולפי שג"כ היה יכול להשיבו על הצד השני מהחלוקה שזכר, ולאמר שהיה בוטח באלקיו ושמה שהסיר את במותיו ואת מזבחותיו היה במצות השם, ושמי הוא זה אשר עמד בסוד ה' ושמע ויגיד את דבריו? הנה להשיב לזה אמר רבשקה (כה) המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה להשחיתו ה' אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה, ר"ל אם אתה חזקיהו אומר שבמצות השם הרסת ונתצת את הבמות ואת המזבחות, גם אני אומר שבמצותו באתי על הארץ הזאת לשחתה, ואיך אם כן תבטח על השם שיצילך והוא אמר אלי להשחיתך? ובאמת סגנון הדברים האלה מורה שהיה רבשקה משומד יהודי, ולכן היה יודע מענין הבמות שהסיר חזקיהו ומה שהיה אפשר להשיבו על זה שעשאו כפי המצוה האלקית, ואולי שגם כן שמע מה שניבא ישעיהו הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגומר, ועליו אמר בשם מלך אשור השם אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה:

ליהודה ולירושלם. כתרגומו לאנש יהודה וליתבי ירושלם:

3416 / (מלכים ב' יח,כג) / התערב
גיי"ר / gajer / להמר

הִתְעָרֶב נָא. הִתְפָּאֵר עָלָיו, בּוֹא בְּעֵרָבוֹן, עַל מְנָת אִם תּוּכַל לִתֵּן לְךָ רוֹכְבִים עַל אַלְפַּיִם סוּסִים.

התערב נא. התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל:

התערב. מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח ומקויים:

ועתה התערב נא אדני את מלך אשור. ר''ל תן לו ערבון שלא תמרוד בי ותהיה לי למס ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך אנשים רוכבים עליהם והנה אמ' זה על דרך הבוז והלעז כאילו אמ' שלא ימצאו לחזקיה אלפי' אנשים ראויים לרכוב על סוסים:

התערב נא. הכנס עמי בערבון בזה הדבר אם תוכל לעשותו:

הִתְעָרֶב. גיי"ר בְּלַעַ"ז.

לתת לך. לתת מאנשיך:

רוכבים עליהם. רוכבים שיהיו פרשים:

וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי. שֶׁהֲרֵי כָּל הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם, שַׂר עַל אַלְפַּיִם אִישׁ, וְאַתָּה אֵינְךָ מַשִּׂיג לְאַלְפַּיִם אִישׁ, לָמַדְנוּ מִכָּאן עַל רָאשֵׁי גְּיָסוֹת מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף שֶׁנָּפְלוּ עִם סַנְחֵרִיב, הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם, שַׂר עַל אַלְפַּיִם אִישׁ שֶׁעִמּוֹ.

ואיך תשיב. את פניך להלחם עם פני פחת וכו׳, הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים:

פחת. ענין שררה:

ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים. כל זה אמ' לירא אותם ולבהלם כאילו יאמר שמלך אשור הוא באופן מהגודל שאין ראוי לחזקי' להשי' פני פחת אחד שהוא מעבדיו הקטנים גם כי אחד מעבדיו הקטנים גדול מאד עד שאין ראוי להשיב פניו ולבטוח על מצרים לרכב ולפרשי' שיעזרהו במלחמה כנגד מלך אשו':

ותבטח. אם כן בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים, על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ:

הֲמִבַּלְעֲדֵי ה'. וְכִי שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בָּאתִי, כְּבָר נִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה: בִּימֵי אָחָז אָבִיךָ יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְגוֹ' אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

המבלעדי ה׳. וכי מבלי גזירת המקום:

המבלעדי. ענינו כמו זולת:

עתה המבלעדי ה'. אמר זה כאלו יאמר איך תבטח על ה' שיצילך והוא אמר אלי שאעלה על הארץ הזאת להשחיתה:

אמר אלי עלה על הארץ הזאת. כן ראיתי בספרי הדפוס חדשים גם ישנים וגם בס"א כ"י מדוייק כתוב על אבל בספרים אחרים כ"י כתוב אל הארץ וכן בתרגום סק לאתרא ואולם בישעיה ל"ו והביא בעל המסורת כמה חילופים שבין פסוק דמלכים לפסוק דישעיה בזה הענין וכתב שזה על הארץ ודישעיה אל הארץ עיין שם:

המבלעדי ה'. להפחידם אמר כן או פירושו אחר שכל הארצות נתן ה' בידי וגם כל ארץ ישראל הוא אמר אלי עלה אל הארץ והשחיתה ואם רבשקה היה ישראל מומר אמר זה לפי שישעיה ניבא ואמר הנני מעלה את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגו':

וְהַשְׁחִיתָהּ. אֶת זוֹ הוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ.

ה׳ אמר. בבר ניבא ישעיהו (ישעיהו ח ד): ישא וכו׳ ואת שלל שומרון, וטעה לומר שכן יעשה לירושלים:

כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ. אָנוּ בְּנֵי פַּלָּטִין, וּמַכִּירִין בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּית וּבִשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת, וְאַל תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ יְהוּדִית, שֶׁכָּל הָעָם מַכִּירִין בּוֹ, וְאֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁיִּשְׁמְעוּ.

ארמית. בלשון ארמית:

באזני העם אשר על החומה. אמרו זה כי לא היו רוצי' שישמע אלו הדברים העם אשר על החומה כדי שלא ירפו ידיהם משמירת החומה:

ויאמר אליקים בן חלקיהו ושבנה. ב' כתוב ה"א הדין ואידך ויקראו אל המלך דלעיל:

כי שומעים אנחנו. מבינים ומכירים בלשון ארמית:

וזכר הכתוב שאליקים ושבנה ויואח אמרו אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים ומבינים אנחנו אותו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה, וקשה עלי איך לא ראו אנשים חכמים ונבונים כחלקיהו וחביריו שהיה רוצה רבשקה שהעם ישמע את דבריו כדי שירפו את ידיהם מהמלחמה? ואיך אמרו אליו אם כן שלא ידבר יהודית בעבור היהודים אשר מעל החומה כדי שלא יחלש לבם? כי אותה היה מבקש ונראה לי שעם היות שזה היה כונתו ורצונו, הנה לא היו הדברים מסודרים לאותו טעם, אבל שהם אמרו אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואתה ארמי ומה לך לדבר יהודית? כל שכן באזני העם אשר על החומה, כי אין ראוי שידע העם עניני המלכים ודבריהם, ושגם כן לא היה ראוי שיראו לרבשקה מדבר לשון יהודית, כי יהיה בעיניהם כיהודי, כל שכן כפי דבריו שהיה מדבר בעניני הבמות כאלו היה חס על כבוד השם, ואמר גם כן שה' אמר אליו שיעלה להשחית, וכל זה מורה שעם היותו משומד היה מאמין באלהות השם יתברך, וזה אין ראוי לאדם שיצא מכלל הדת, לפי שהוא מראה עצמו ארמי ומדבר דברי יהודי, והמשומד בפני הגוים ראוי שישמור עצמו מן החשד, ואל זה רמזו באמרם ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה, כאלו היו חוששים לזה מפני כבודו:

כי שומעים. כי מבינים אנחנו ארמית:

יהודית. בלשון יהודית:

באזני העם. בפניהם כשהם שומעים, כי הכל מכירים בו, וכאומר, הנה אין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם:

לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם. בְּרָעָב הַמָּצוֹר.

העל אדוניך. וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי:

העל. כמו האל:

העל אדניך ואליך. ר''ל האם בעבור אדניך ובעבורך שלחני מלך אשור:

הישבים על החמה. בספרים מדוייקים חסר וא"ו:

העל אדניך. כמו האל וכן הוא בישעיה וכן על האנשים כמו אל ולאליקים אמר שהוא הגדול וכן הוא אומר ויאמר אליקים וגו':

והוא השיבם העל אדונך ואליך שלחני אדוני וגומר, ר"ל אין הענינים האלו סודיים לבין המלכים, כי אני לא באתי לכבוד אדונך חזקיה כי אם להזהיר ולגלות האמת לאנשים היושבים על החומה שתכליתם לאכל את צואתם ולשתות את מימי רגליהם אם יעמדו עמכם בזה, לפי שמל' אשור יבנה מצור על העיר עד שמרוב הרעב יאכלו האנשים צואתם וישתו מי רגליהם שהוא השתן, והנה אמר בלשון יחיד העל אדוניך ואליך, כנגד אליקים שהוא היה מדבר אתו.

חוֹרֵיהֶם. רְעִי הַיּוֹצֵא דֶּרֶךְ חוֹר פִּי הַטַּבַּעַת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: לְכַנּוֹתָם לָשׁוֹן נָאָה צוֹאָתָם.

לאכול. להזהירם כי יבאו במצור, ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים:

חוריהם. מלשון חור ונקב, ורצה לומר: צואה היוצאת מנקב פי הטבעת:

לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם. כאילו אמר שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה יבנה עליה מלך אשור מצור עד שמרוב הרע יאכלו צואת' וישתו מי רגליהם והוא השתן:

חריהם. צואתם ק' ועיין מ"ש בישעיה ל"ו:

חריהם. כן כתיב וקרי צואתם וענין אחד הוא והקרי הוא לשון נקיה:

מֵימֵי שִׁינֵיהֵם. צוֹאָה לֶחָה, שִׁנֵּי דְּכַרְכְּשָׁא דְּקַיְמָא אַתְּלַת שִנֵּי. אוֹ לְשׁוֹן גָּלָל, שֶׁבָּא עַל יְדֵי לְעִיסַת הַשִּׁנַּיִם.

עמכם. רצה לומר: גם הם גם אתם:

שיניהם. הוא מי רגלים, והוא קרוב מלשון שתן:

שיניהם. מימי רגליהם ק' ומתקני הנקוד שמו כל הנקודו' של שתי המלות שבק' תחת הכתוב אע"פ שאיה אלא מלה אחת ועיין מ"ש בזה בישעיה ל"ו בס"ד.

שניהם. כן כתיב וקרי מימי רגליהם והכתוב הוא רמז לתחתוניות וכן בדברי רז"ל המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות וענין לאכול את צואתם שחושבים להיות במצור עד שיאכלו צואתם וכן הוסיף יהונתן בציירא עמכון:

וידבר ויאמר. כפל דבריו לחזקם:

ולפי שהם אמרו לו שישמור עצמו מן החשד ולא ידבר יהודית בפני היהודים אשר על החומה, עמד רבשקה וקרא בקול גדול יהודית שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור, כאלו רצה לפרסם דבריו שהיו לעבודת מלך אשור ולא באופן אחר מההתיהדות, ושהיו דבריו בלשון יהודית כדי שיבינו אותו כל העם, (כט-ל) והיו דבריו אל ישיא לכם חזקיהו וגומר, ואל יבטח אתכם חזקיהו וגומר, ופירושו שלא יבטחם לא בכח אנושי ולא בכח אלהי כמו שאמר בראשונה, ועל הכח האנושי אמר אל ישיא לכם חזקיהו, כלומר בגבורתו, כי לא יוכל להציל אתכם מידי ושקר אם כן גבורתו, ועל הכח האלהי אמר ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה' לאמר הציל יצילנו ה' וגומר, (לא) וחזר לפרט הבטחון הראשון שהוא מענין האנושות, באמרו אל תשמעו אל חזקיהו לשבת בצלו ותחת מלכותו ולהנצל בגבורתו, כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה, ר"ל אם תבואו להשלי' עמי ולצאת אלי ולקבל מלכותי תעשו ברכה את בתיכם ותאכלו איש גפנו ואיש תאנתו ותשתו איש מי בורו, כי עתה מפני המצור לא היו יכולים לצאת מהעיר ולקחת המים מהבורות שהיו בגנות, (לב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, ר"ל אל תחשבו שתמיד עוד כל ימי הארץ תשבו במקום הזה, כי אני אוליך אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ארץ שיש בה דגן ותירוש ושאר הדברים והפירות כלם, כי כן היה עושה מלך אשור לכל הגוים אשר היה כובש, היה מוציא אותם מארצם ומעביר אותם לערים אחרים ומביא מגויי ארצו להתישב בארץ תחתיהם, כמו שעשה לעשרת השבטים בערי שמרון, ובזה היה מניע ומבלבל האומות ומרחיק אותם מעוזריהם ומקרב אותם אליו ואל עמו כדי שלא יוכלו עוד למרוד בו. ואמר בסוף הטענה הזאת וחיו ולא תמותו, כלומר שאם ימאנו ימית אותם בחרב: ואחרי שהשלים הטענה הזאת הראשונה מהכח האנושי זכר השנית מהכח האלהי, (לג) והוא אמרו אל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו ההצל הצילו וגו', ר"ל שכחות האלהות כבר נפסדו ולא יעצרו כח בהנהגת הארץ, (לד) והביא עדים בדבר איה אלהי חמת וארפד, שלא הצילו הערים ההם. איה אלהי ספרוים הנע ועוה, שהם ערים אחרות, האם הצילו אלו המדינות מידי כי הצילו את שמרון מידי? וכאן חסר הנושא, ופירושו רוצה לומר, דלמא שהצילו אלהי שמרון את שמרון מידי? והנה הקיש ודמה השם יתברך לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל, (לה) ולכן זכר שמרון בכללם להגיד שהשם יתברך הוא כאחד מהם, ולכן אבד כחו כאשר אבדו שאר האלוהות את כחותם ולא יכול מפני זה להציל ארצו שמרון ושכן לא יציל את ירושלים. והתבונן שרבשקה בדברים הראשונים אשר דבר אל אליקים וחבירו לא דבר דבר כנגד השם יתברך, והורה בדבריו שלהיותו מזרע היהודים היה חס על כבוד קונו, ולזה אמר כנגד חזקיהו הלא הוא הסיר את מזבחותיו כמתרעם עליו לכבוד השם, ואמר גם כן המבלעדי ה' עליתי על המקום הזה, ולכן מצא אליקים מקום לתפשו בדבריו ולאמר לו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם, שכוונתו בזה שמפני כבודו היו מיעצים אותו שלא ידבר יהודית פן יחשדוהו שהיה באמונתו כבן ישראל, וכדי להסיר רבשקה החשד הזה עמד וקרא בקול גדול הדברי' השניים כנגד העם, ובהם לא שמר כבוד המקום כמו שעשה בדברים הראשונים, אבל גדף את השם וחרף אותו באמרו שהיה ענינו וכחו כמו האלילים, וכל זה להסיר עצמו מן החשד, כי משומד יהודי היה, (לו) ומפני הדברים השניים האלה קרעו בגדיהם אליקים וחבריו, מפני מה שחרף וגדף את השם, עם היות שלא ענו אתו דבר כי כן צוה להם המלך:

ישיא. ענין הסתה ופתוי, כמו (בראשית ג יג): הנחש השיאני:

אל ישא לכם חזקיהו. בספרי הדופוס האחרונים מלא יו"ד אבל בספרים כ"י ודפוסים ישנים חסר וכן מצאתי במסורת כ"י ה' ב' מנהון חסר וסימנהון אל ישא לכם חזקיהו דמלכים ודישעיהו חסר. ודד"ה. ואויב בו. תילים פ"ט מלא. וחד ישימות עלימו תילים נ"ה כתיב חד מלה וקריא ב' מלין:

להציל אתכם מידו. הספרים שכתוב בהם מידי הם כבני בבל אבל לבני ארץ ישראל שאנו סומכים עליהם בחילופי המקרא כתוב מידו:

כי לא יוכל להציל אתכם מידו. (הנ"ל) מי יוכל לתקן את אשר עותו הסופרים והמדפיסים מימים קדמונים וכ"ש שנתקים בנו בעונותינו לכם הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר והנה אנחנו מגששים כעורים באפלת המחלוקת ואין אנו מצליחים את דרכינו למצא חפצנו. בשלשת ספרים ישנים מהדפוס כתוב מידי וכן מצאתי בס"א מדוייק כ"י מספרד ובספר אחד כ"י נכתב בפסוק מידו ונרשם מבחוץ נ"א מידי ובספר אחר כתוב מידו בוא"ו ונקוד חירק ואין בידי להכריע כי בספרים אחרים כתיב מידו וכןמתורגם מן ידיה. ה' יגיה חשכנו מאפל ומחשך עיני עורים תראנה:

ולא תנתן את העיר הזאת. בספרים כ"י ודפוסים ישנים כתוב את העיר:

עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה. שְׁאִילַת שָׁלוֹם, כְּמוֹ: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה.

עשו אתי ברכה. רצה לומר: עשו עמי שלום, לתת תשורת שלום:

ברכה. ענינו מנחה ותשורת שלום, כמו (שם לג יא): קח נא את ברכתי:

עשו אתי ברכה וצאו אלי. ר''ל אם תהיו אתי להשלים עמי ולצאת אלי עשו ברכה כי אז תוכלו לעבוד האדמה ולאכל פריה:

ברכה. ר"ל פשרה ושלום וכת"י שלמא:

ושתו איש מי בורו. מהך קרא מקשים על מ"ש רבינו סעדיה גאון והביאו רבינו בחיי פרשת וארא דלשון מימי נזכר על המים הראוים לשתות ולשון מי נזכר על מים שאינם ראוים לשתיה ע"ש באורך דהרי הכא כתיב ושתו איש מי בורו ויש לישב בדוחק:

ואכלו וכו׳. רצה לומר: לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר, מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות, ולשאוב מי הבורות:

איש מי בורו. הבורות שהם חוצה לעיר בגנות:

אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם. כֵּן דַּרְכִּי, לְהַעֲבִיר אֶת הָאֻמּוֹת מִמְּדִינָה לִמְדִינָה, הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶל אֶרֶץ טוֹבָה מִשֶּׁלָּכֶם, שֶׁהֲרֵי לְפַתּוֹתָם בָּא, אֶלָּא שֶׁיָּדַע שֶׁיַּכִּירוּ שֶׁדְּבָרָיו שֶׁקֶר.

ולקחתי. אקח אתכם מפה, להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו, להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת:

ותירוש. ענבי היין:

ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ר''ל ונהגתי אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ואמר זה להם לבאר שלא יזוקו אם יגלה אותם לארץ אחרת כמו שעשה מעשרת שבטים והנה היה מניע ומבלבל האומות בזה הדרך כדי שלא יוכלו למרוד בו ולזה היה מרחיק אותם מעוזריהם והיה מקרב אותם אליו ואל עמו:

וחיו ולא תמותו. במקצת ספרים תמותו מלא וא"ו אך כפי המסורת דינו להיות חסר שלא נחשב זה עם ז' מלאים בסדר מקץ:

עד בואי ולקחתי אתכם. כי כן עשה בכל הגוים אשר כבש היה מגלה אותם מארצם ומשכן אחרים תחתיהם כדי שיהיו כלם נכבשים תחתיו וכן עשה יוסף באנשי מצרים ואת העם העביר אותו לערים:

אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ. זוֹ אַפְרִיקִי.

וחיו. מה שאין כן אם תעמדו במרד:

זית יצהר. זיתים המושכין שמן:

ארץ לחם וכרמים. אמר זה אחר שאמר ארץ דגן ותירוש כי אפשר שהדגן והתירוש יבואו לה מעיירות אחרות לרוב כמו שאמר בצור לפיכך אמר ארץ לחם וכרמים כי הארץ ההיא עושה לחם ויש בה כרמים וכת"י ארעא חקלין וכרמין ארעא דזיתהא עבדין משחא והיא עבדא דבש:

כי יסית. אשר יסית:

יסית. מלשון הסתה ופיתוי:

כי יסית אתכם. הדגש תמורת הנח כויסת דוד וכן בדגש הסיתוך ויכלו לך:

איש וכו׳. רצה לומר: כל אלוה את ארצו:

הֵנַע וְעִוָּה. אוֹתָם מֶלֶךְ אַשּׁוּר, הֶחֱרִיבָם וְהִגְלָם.

הנע ועוה. הניעם ממקומם והעקימם:

הנע. מלשון נע:

חמת ארפד ספרוים הנע ועוה. הם שמות מדינות ויעיד על זה מ''ש אח' זה ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה:

הנע ועוה. שמות מדינות או שמות אלהים אחרים ולדעת יונתן פירושו הניע ועוה אותם מארצם שתרגם הלא טלטילונון ואגליאונון:

כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן. וְהַשּׁוֹמְרוֹנִים הָיוּ עוֹבְדִים אֶת אֱלֹהֵי אֲרָם שֶׁהָיוּ שְׁכֵנֵיהֶם.

כי הצילו. וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידי:

ועוה. מלשון עוות ועקום:

כי הצילו את שומרון מידי. הנה קצר בזה המאמר בהתחלתו קצר הנשוא ובסופו קצר הנושא והרצון בו איה אלהי חמת וארפד האם הצילו חמת וארפד מידי איה אלהי ספרוי' הנע ועוה האם הצילו אלו המדינו' מידי איה אלהי שומרון כי הצילו את שומרון מידי והנה הקיש ודמ' הש''י לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל ועל זה קרעו בגדיה' השומעי' דבריו מפני מה שחרף וגדף רבשקה הש''י והמלך קרע בגדיו ונתכס' בבגדי שק לצער עצמו כדי שירחם הש''י עליו ובא בית ה' להתפלל שם:

כי הצילו את שומרון מידי. בתמיה וכי ה' אלהיכם שאתם בוטחים בו הצילו את שומרון מידי שתחשבו שיציל את ירושלים מידי וכן הוא אומר בישעיה וכי הצילו בוי"ו שידמה ענין תמיהה וי"מ וכי הצילו העגלים את שמרון מידי:

והחרישו. שתקו:

קְרוּעֵי בְגָדִים. עַל שֶׁשָּׁמְעוּ גִּדּוּפֵי הַשֵּׁם.

קרועי בגדים. על ששמע דברי רבשקה, המחרף ומגדף כלפי מעלה, להדמותו לאלהי עמי הארצות:

ויבא אליקים וגו' ויגידו לו דברי רבשקה. אי משכחת נסחי דכתוב בהו לו את דברי. הם אליבא דמדינחאי אבל למערבאי כתיב ויגידו לו דברי וכן מצאתי בספרים המדוייקים ובאחד מהם נכתב בצדויפה חסר את:

קרועי בגדים. רז"ל פי' כי בעבור ששמעו ברכת השם קרעו בגדיהם וסמכו מזה הפסוק כי כל השומע ברכת ה' חייב לקרוע ואותו קרע אינו מתאחה לעולם ואינו חייב לקרוע אלא אם כן שומע הגדוף מישראל והם שקרעו ששמעו מרבשקה לפי שקבלה היתה בידם כי רבשקה ישראל מומר היה ומה חירוף אמר רבשקה שקרעו בגדיהם כששמעו שאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי אין לך גידוף גדול מזה שהשוה בורא הכל לאלהי עץ ואבן והסיר היכולת מהבורא וכן האל יתברך חשב לו דבריו לחירוף וגידוף ואמר עליו את מי חרפת וגדפת ואמר ביד מלאכיך חרפת ה':

ויבא אלקים בן חקליהו וגומר. ספר הכתוב שאליקים בן חלקיה, שהיה ממונה על בית המלך ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר כאשר שמעו דברי רבשקה באו אל המלך חזקיהו קרועי בגדים והגידו לו הדברים כלם, והנה בספר ישעיהו אמר (ישעי' כ"ב ט"ו) לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית, והורה ששבנה היה ממונה על הבית לא אליקים, ואולי בראשונה היה שבנא על הבית ואח"כ נתנו שררתו לאליקים. וחז"ל (סנהדרין פ"ג כ"ו ע"א) אמרו ששבנה וסיעתו מרדו, ושכתב שבנא כתב אחד והשליכו עם החץ שירה למחנה אשור והיה כתוב בו שבנה וסיעתו השלימו חזקיהו וסיעתו לא השלימו, וכאשר יצא עם סיעתו מירושלם ללכת לסנחריב בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו, וכשבא שבנה אצל סנחריב אמר לו היכן סיעתך? א"ל חזרו להן לירושלם, נקבוהו בעקביו ותלוהו בזנבי הסוסים והיו מגררים אותו על הקוצים ועל הברקנים. והנכון הוא שמרדו היה מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה אבל היה בסתר ולא היה מראה עצמו מורד, וכן במעשה הזה בא קרוע בגדים מראה עצמו עצב ולבו לא נכון, והנביא גלה דעתו לחזקיה והורידוהו מפקידותו ונשאר סופר המלך, והפקיד אליקים על הבית: